תיאטרון פלייבק

לראות את הסיפור

מזווית חדשה

 

 

סיפורים

מי מטפל במטפל?

אתמול שעת לילה נסעתי לזכרון יעקב לעשות קצת תיאטרון פלייבק עם קבוצת מטפלים מהדרום שבאו לנוח מהפורענות ומצאו עצמם יורדים למקלט גם כאן . עליתי במעלה המדרגות של בית ההארחה בו הם שהו , בקצה המסדרון בשקט, בחשכה, על רצפת המסדרון ישבו חברותא של מטפלות מתלכדות בשתיקתן. לפני כמה דקות סיימו להשכיב לישון עלם או עלמה אוטיסטים בהם טיפלו. סוף יום, הנשימה אסופה. ערב טוב אמרתי, אפשר להיות איתכם ? מה נעשה יחד שאלו בכוחות מתדלדלים של סוף יום קרב. נגלה, אמרתי.... לאט לאט נאספנו לחדר סמוך, יד אחת אוחזת בטלפון והשנייה במעגל של שיתוף, סיפרנו סיפורים האחד לשנייה, על הילדים שנותרו בבית בדרום, על הסבתא הזקנה שנוסעת באוטובוס לשמור על נכדיה, על הומור ומילה טובה שעוברת בווטסאפ בכל פעם שנשמעת נפילה, על דאגה של אמא שאין לה גיל, על אהבה לנערים והנערות האוטיסטים איתם הם עובדים. מכל אחת ואחד ביצבץ הכוח שמניע גלגלי חיים שלמים. מי מטפל במטפלים שאלתי? היגעת למקום שיש בו רק לב אמרו כמעט בפה מלא כולם. באתי לחזק את הרוח ונשאר בי חותם, הכרת תודה על מלאכתם.
אשמח לבוא לכל מקום שצריך מעגלי שיתוף ושיקוף באמצעות תיאטרון פלייבק, הנני כאן!

 

הסיפור שלא סופר

בקול קטן שהלך וגדל סיפרה רחל את סיפורה. יום שלג 1950 בקרית טבעון. רחל בעלה ובתה עולים לארץ לחדר קטן בקרית עמל, בלי מים ואוכל, בלי שפה. בצר לה יצאה רחל לחפש אחר אוכל למשפחתה, שעות הלכה ובכתה הלכה ובכתה, עד שהתרחקה מאוד מהבית ולא מצאה דרכה חזרה.
איש טוב באמצע הדרך פנה אל רחל ביידיש, אורו עיניה, זו שפה שהיא מבינה. בהתרגשות ביקשה שיעזור לה למצוא את הדרך הביתה. האיש צעד לצידה בבטחה ואמר לרחל: גם אם נעבור דלת דלת בסוף נמצא את בתך הקטנה ובעלך המחכים לשובך.
מהעבר השני של האולם קוראת חברתה בקול גדול: ספרי להם, איך הכרנו.....
ורחל שותקת. 
הימים לא קלים, מוסיפה החברה בהתרגשות. ראשית המדינה והרבה עולים ומשפחות שבורות לאחר השואה. חיפשתי בית חם לילד שאביו מת ואמו לא יכלה לגדל אותו. רחל פתחה את ליבה וביתה לילד הצ'כי הקטן. לימים נמצאו קרובי משפחתו והוא עבר לגדול בחיקם.
חמישים שנה אחרי אני מוצאת את רחל כאן לצידי במועדון לקשיש בקרית טבעון,

רב הנסתר על הגלוי בכל סיפור.

רק לאחר מכן נודע לנו, רחל לא נוהגת לספר דבר מהימים של לפני ואחרי המלחמה. לא פעם עמדה רחל מול המוות, הזיכרונות נאלמו בגופה. היום, לרגע של חסד רחל חלקה חלקיק קטנטן של זיכרון איתנו. זכינו.

 

 

תיאטרון פלייבק דיאלוגי

משיבות רוח

דמיינו לעצמכם. מופע תיאטרון. אחד הצופים, אולי אתם עצמכם, מספר סיפור אמיתי מחייו.
סיפור מצחיק?  שמח? מרגש?סיפור של משבר,

על אהבה?

ואז ...

הסיפור שזה עתה שמעתם מתעורר לחיים,

ההצגה מתבשלת בו-ברגע,

ואתם שותפים לקסם שביצירה.